Kidouchine
Daf 17b
רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָיוּ לוֹ שְׁתֵּי שָׂדוֹת אַחַת בִּיהוּדָה וְאַחַת בְּגָלִיל. הֶחֱזִיק בְּזוֹ שֶׁבִּיהוּדָה לִזְכוֹת בְּזוֹ שֶׁבְּגָלִיל. אוֹ בְּזוֹ שֶׁבְּגָלִיל לִזְכוֹת בְּזוֹ שֶׁבִּיהוּדָה. קָנָה. וּבְנִיכְסֵי הַגֵּר לֹא קָנָה אֲפִילוּ 17b מֵיצַר בֵּינְתַיִים. רִבִּי זְעִירָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. נִתְכַּווֵן לִקְנוֹת מִן הַמֵּיצַר וּשְׁרַע מִינֵּיהּ. רַב חִסְדָּא אָמַר. נִיכְסֵי הַגֵּר. הֶחֱזִיק בִּצְפוֹנָן עַל מְנָת לִזְכוֹת בִּדְרוֹמָן. בִּדְרוֹמָן עַל מְנָת לִזְכוֹת בִּצְפוֹנָן לֹא נִתְכַּוֵון לִקְנוֹת בְּאֶמצָעִיתָן. לֹא קָנָה עַד שָׁעָה שֶׁיִּתְכַּוֵּין לִקְנוֹת בְּאֶמְצָעִיתָן. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב חִסְדָּא. גֵּר שֶׁמֵּת וּבִזְבְּזוּ יִשְׂרָאֵל אֶת נְכָסָיו. הַמַּחֲזִיק בַּקַּרְקַע חַייָב בַּכֹּל. הַמַּחֲזִיק בַּקָּמָה חַייָב בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵיאָה וּפָטוּר מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. וְאֵין אֲוֵיר מַפְסֶקֶת בֵּין שִׁיבּוֹלֶת לְשִׁיבּוֹלֶת. תַּמָּן תַּנִּינָן. אִם הָיָה מְחוּבָּר לְקַרְקַע וְתָלַשׁ כָּל שֶׁהוּא קָנָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. לֹא קָנָה אֶלָּא אוֹתוֹ קֶלַח בִּלְבַד. וְהָֽתְנַן אִם הָיָה מְחוּבָּר לְקַרְקַע וְתָלַשׁ כָּל שֶׁהוּא קָנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. קִייְמָהּ רִבִּי אֶבודַומָא נְחוּתָא מוֹדֶה שְׁמוּאֵל בְּנִיכְסֵי הַגֵּר.
Traduction
R. Yassa dit au nom de R. Yohanan: Si quelqu’un doit acquérir deux champs, dont l’un est situé en Judée et l’autre en Galilée, dès qu’il a pris possession de celui qui est situé en Judée pour acquérir celui qui est en Galilée, ou s’il a pris possession de celui qui est en Galilée pour acquérir celui qui est en Judée, il a acquis le tout; mais s’il s’agit de biens provenant d’un prosélyte, l’acquisition de l’un n’entraînera pas le reste, n’y eut-il qu’un sentier étroit de séparation entre les deux. R. Zeira demanda en présence de R. Yossé: Qu’arrive-t-il si l’on se propose d’acquérir le sentier étroit de séparation entre les deux champs? Il n’y a pas répondu (103)Littéralement: Il l'a laissé tomber. V. J., (Pea 2, 1).. R. Hisda dit: Pour les biens d’un prosélyte, si l’on a pris possession de la partie méridionale en vue d’acquérir la partie septentrionale, ou la partie septentrionale en vue d’acquérir la partie méridionale, sans appliquer son attention à acquérir la partie médiate, l’acquisition sera nulle et n’aura d’effet que lors de l’acquisition du milieu. L’enseignement suivant est opposé à R. Hisda, car il est dit (104)Tossefta à Pea ch. 2.: Si après la mort d’un prosélyte, un Israélite a dispersé les biens de ce dernier, celui qui possédera le sol sera astreint à payer toutes les redevances (sacerdotales, ou de lévites); celui qui détient le blé en gerbe sera tenu de laisser aux pauvres les parts du glanage, de l’oubli et de l’angle des champs, mais il sera dispensé de payer les diverses dîmes. Or, il y a certes de l’air entre un épi et l’autre, qui leur sert de séparation (et pourtant il est admis que le tout est acquis, sans souci de cette disjonction). – On a enseigné ailleurs (105)V. (Baba Batra 5, 9).: L’achat du chanvre n’entraîne l’acquisition qu’après déplacement de la matière; si ce chanvre adhérait encore au sol, et que l’on ait arraché si peu que ce soit, l’acquisition est valable. Selon Samuel, l’acquéreur ne possède en ce cas que la tige détachée. Mais la Mishna ne dit-elle pas formellement qu’en cas d’adhérence au sol, il suffit d’avoir détaché si peu que ce soit, pour acquérir le tout? En effet, dit R. Yossé, R. Abdima Nehoutha (le descendant) (106)De Palestine en Babylonie. a confirmé que Samuel fait seulement cette restriction (d’exiger l’arrachage total) pour les biens provenant d’un prosélyte.
Pnei Moshe non traduit
קנה. ובשנתן לו דמי שניהן כדלעיל:
ובניכסי הגר. אם החזיק בשדה אחת לא קנה האחרת אפי' מיצר בנתיים אפילו אין מפסיק בנתיים אלא המיצר בלבד לא קנה חבירתה:
נתכוין לקנות מן המיצר ושרע מיניה. ולמטה הימנה מהו אם יכול לקנות הקרקע בחזקה של המיצר או לא ולא איפשיטא:
על מנת לזכות בצפונן. ולא נתכוין לקנות באמצעיתן לא קנה כלום מפני שהאמצע שלא נתכוין לקנות מפסיק בין אותו צד שהחזיק לאותו צד שנתכוין לקנות ואפי' הוא בשדה אחת דדמיא למיצר המפסיק בין שתי השדות:
המחזיק בקרקע חייב בכל. אפי' במעשרות וגרסינן בתוספתא שם בתלוש מן הקרקע פטור בכל:
המחזיק בקמה חייב בלקט שכחה ופאה. דקרינן גביה קצירך ופטור מן המעשרות הואיל ואין לו חלק בקרקע ולא קרינן גביה תבואת זרעך וגו':
ואין אויר מפסיק בין שיבולת לשיבולת. בתמיה הא לרב חסדא אפילו החזיק בקמה לאו כלום הוא דכיון שאין לו חלק בקרקע והרי אויר שבין שבולת לשבולת מפסיק ובנכסי הגר לאו כלום הוא:
תמן תנינן. פרק המוכר את הספינה לוקח פשתן מחבירו לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום ואם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה:
שמואל אמר לא קנה אלא אותו קלח בלבד. שתלש ופריך והתנן במתני' אם תלש כל שהוא קנה וש''מ דכל הפשתן קנה:
נחותא. שהיה רגיל לירד לבבל:
מודה שמואל בניכסי הגר. כלומר כי קאמר שמואל דלא קנה אלא אותו הקלח בלבד בנכסי הגר הוא דקאמר דס''ל כרב חסדא כיון דאויר מפסיק באמצע לא קנה השאר:
רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. הַמְּטַלְטְלִין מָהוּ שֶׁיִּקָּנוּ בִּגְרִירָה. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. בְּעוֹרוֹת הַקָּשִׁים. אֲבָל בְּעוֹרוֹת הָרַכִּים לֹא קָנָה עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. הַגוֹנֵב כִּיסּוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ וְהוֹצִיאוֹ בַּשַׁבָּת חַייָב. שֶׁכְּבָר נִתְחַייֵב בִּגְנֵיבָתוֹ שֶׁלְּכִיס עַד שֶׁלֹּא קִידְּשָׁה עָלָיו הַשַּׁבָּת. אֲבָל אִם הָיָה גוֹרֵר בּוֹ וְיוֹצֵא פָטוּר. מִפְּנֵי שֶׁחָלָה עָלָיו מִיתָה וְתַשְׁלוּמִין כְּאַחַת. הָא אִם לֹא חָלָה עָלָיו מִיתָה וְתַשְׁלוּמִין כְּאַחַת חַייָב. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. תִּיפְתָּר בְּאִילֵּין כִּיסַּייָא רַבְרְבָייָא דְּאוֹרְחֵיהוֹן מִתְגְּרָרָה.
Traduction
R. Yohanan demanda: est-ce que l’on peut acquérir, en les traînant à terre, les objets mobiliers (qu’il est d’usage de soulever)? Or, explique R. Aba b. Mamal, cette question s’applique aux peaux dures (trop lourdes à être soulevées); mais, pour les peaux molles (de jeunes animaux), il est évident que l’acquisition sera seulement effectuée en les soulevant. Un enseignement est opposé à cette distinction de R. Aba b. Mamal; car il est dit (107)V. B., Ketubot 31.: Si quelqu’un vole la bourse de son prochain, et, de plus, la transporte le Shabat, il sera tenu de la payer, car il est condamné pour le fait d’avoir volé, avant l’arrivée du Shabat (pour la profanation duquel il sera passible d’une peine); mais s’il sort avec cette bourse en ce jour en la laissant traîner, il échappera à la seconde des pénalités, qui toutes deux, celle de la peine capitale et celle du paiement, lui incomberaient en même temps (et la plus forte seule subsiste); si donc elles n’incombaient pas à la fois, l’homme serait tenu au paiement, sans avoir soulevé l’objet, et n’est-ce pas contraire à R. Aba? On peut l’expliquer, répond R. Mathnia, en disant qu’il s’agit de grandes bourses qu’il est d’usage de laisser traîner – (108)Suit une page traduite en (Sota 2, 5)..
Pnei Moshe non traduit
המטלטלין. שדרכן להגביהן מהו שיקנו בגרירה ע''ג קרקע:
אמר ר' בא בר ממל. מפרש בעיא דר' יוחנן דמה צריכה ומספקא ליה בעורות הקשים וכבידים שאי אפשר להגביהן בשום פנים אבל בעורות הרכים של עגלים הרכים וקטנים אפשר להגביהן ולא קנה עד שיגביה:
חייב. לשלם שכבר נתחייב בגניבתו קודם השבת ואין תשלומין ומיתה באין כאחד:
אבל אם היה גורר. בכיס ולא הגביהו מקודם ואינו קונה עד שיוציאנו מרשות הבעלים לרה''ר ונמצא שאיסור שבת וגניבה באין כאחד פטור מתשלומין דקים ליה בדרבה מיניה:
הא אם לא חלה עליו. כאחת כגון שהיה מגרר בחול חייב בתשלומין אע''פ שלא הגביה וקשיא לר' בא בר ממל:
תיפתר. באילין כיסים הגדולים שדרכן לגררן ואין דרכן להגביהן והלכך בגרירה קנייה:
מְנַיִין לָֽמְדוּ לְגִילְגּוּל שְׁבוּעָה. מִסּוֹטָה. אָמֵן מֵאִישׁ זֶה. אָמֵן מֵאִישׁ אַחֵר. עַד כְּדוֹן דְּבָרִים שֶׁהֵן רְאוּיִין לְהַשְׁבִּיעַ. דְּבָרִים שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהַשְׁבִּיעַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָמֵן שֶׁלֹּא סָטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה שׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה. אֲרוּסָה וְשׁוֹמרֶת יָבָם רָאוּי הוּא לְהַשְׁבִּיע. אַתְּ אָמַר מְגַלְגְּלִין. וְהָכָא מְגַלְגְּלִין.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מנין למדו כו'. מפורש בפרק היה מביא וע''ש:
Kidouchine
Daf 18a
משנה: כָּל הַנַּעֲשֶׂה דָּמִים בְּאַחֵר כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה נִתְחַייַב זֶה בַּחֲלִיפָיו. כֵּיצַד הֶחֱלִיף שׁוֹר בְּפָרָה אוֹ חֲמוֹר בְּשׁוֹר כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה נִתְחַייַב לָזֶה בַּחֲלִיפָיו. רְשׁוּת הָגָּבוֹהַּ בְּכֶסֶף וּרְשׁוּת הַהֶדְיוֹט בַּחֲזָקָה. אֲמִירָתוֹ לַגָּבוֹהַּ כִּמְסִירָתוֹ לַהֶדְיוֹט.
Traduction
Tout ce qu’il faut estimer pour fixer sa valeur en argent (109)''C'est l'interprétation que la Ghemara rapporte au nom de R. Judah, c.-à-d. tous les objets à l'exception des pièces de monnaie; cf. J., (Baba Metsia 4, 1) ( 9c).'', se trouve pour l’un acquis à titre d’échange, dès que le prochain possède l’équivalent. Ainsi p. ex. en opérant l’échange d’un bœuf contre une vache, ou d’un âne contre un bœuf (110)V. (Sota 8, 1)., dès que l’un l’a acquis, l’autre est responsable de l’échange (111)Dès que le 1er a acquis la vache, le 2e est tenu pour possesseur du bœuf, et la perte de ce dernier lui incombe, le cas échéant.. Ce que l’on remet au domaine du trésor sacré (de culte, ou d’aumône) est acquis étant en espèces; mais ce qui est remis en possession d’un simple israélite idioth'' est acquis par la possession. La promesse (seule) en consécration équivaut à la livraison du profane (112)Cf. Erakhim 8, 2..
Pnei Moshe non traduit
מתני' כל הנעשה דמים באחר. מפרש לה בבבלי דה''ק כל הנישום דמים באחר כל דבר שאם בא לתתו בדבר אחר צריך לשומו דהיינו כל המטלטלין בר ממטבע:
כיון שזכה זה. כלומר כיון שמשך האחד נתחייב האחר בחליפיו בכל מקום שהם אם מתו או אבדו ואע''פ שלא משך לפי שבמשיכת המוכר את החפץ בתורת חליפין נקנה המקח ללוקח בכל מקום שהוא:
החליף שור בפרה. כיון שמשך בעל הפרה את השור נקנית פרה ללוקח בכל מקום שהיא ואונסה עליה:
רשות הגבוה בכסף. גזבר שנתן מעות בבהמה לצורך הקדש קנה ואפי' היא בסוף העולם ובהדיוט לא קנה אלא בחזקה כלומר עד שימשוך:
אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. האומר שור זה עולה בית זה הקדש אפי' בסוף העולם קנה ובהדיוט לא קנה עד שימשוך בבהמה ויחזיק בבית:
הלכה: כָּל הַנַּעֲשֶׂה דָּמִים בְּאַחֵר כול'. תַּמָּן תַּנִּינָן. זֶה הַכְּלָל. כָּל הַמִּיטַּלְטְלִין קוֹנִין זֶה אֶת זֶה. רִבִּי בָּא רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. אֲפִילוּ צִבּוּר בְּצִיבּוּרִין. אָמַר לֵיהּ רִבִּי לָֽעְזָר. לֹא שָׁנִינוּ אֶלָּא כָּל הַנַּעֲשֶׂה דָּמִים בְּאַחֵר בִּלְבַד. דָּבָר שֶׁהוּא צָרִיךְ לְשׁוּם. אַתְייָא דְּרַב חוּנָה כְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי לָֽעְזָר כְּשִׁיטָּתֵיהּ. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הָאַחִין הַשּׁוּתָפִין שֶׁחַייָבִין בְּקוֹלְבּוֹן פְּטוּרִין מִמַּעֲשֵׂר בְּהֵמָה. וְשֶׁחַייָבִין בְּמַעֲשֵׂר בְּהֵמָה פְּטוּרִין מִן הַקּוֹלְבּוֹן. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. וְהֵן שֶׁחָֽלְקוּ גְּדָיִים כְּנֶגֶד תְּייָשִׁים וּתְייָשִׁים כְּנֶגֶד גְּדָיִים. אֲבָל אִם חָֽלְקוּ גְּדָיִים כְּנֶגֶד גְּדָיִים וּתְייָשִׁים כְּנֶגֶד תְּייָשִׁים הוּא חֶלְקוֹ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וַאֲפִילוּ חָֽלְקוּ גְּדָיִים כְּנֶגֶד גְּדָיִים וְתַייָשִׁים כְּנֶגֶד תַּייָשִׁים כִּלְקוּחוֹת הֵן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הַלָּקוּחַ וְהַנִּיתַּן לוֹ מַתָּנָה פָּטוּר מִמַּעֲשֵׂר בְּהֵמָה. הָאַחִין הַשּׁוּתָפִין שֶׁחַייָבִין בְּקוֹלְבּוֹן פְּטוּרִין מִמַּעֲשֵׂר בְּהֵמָה. בְּשֶׁחָֽלְקוּ וְחָֽזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ. כְּשֶׁחַייָבִין בְּמַעֲשֵׂר בְּהֵמָה וּפְטוּרִין מִן הַקּוֹלְבּוֹן. בְּשֶׁלֹּא חָֽלְקוּ.
Traduction
On a enseigné ailleurs (113)(Baba Metsia 4, 1).: En règle générale, tous les objets mobiliers sont acquis par voie de réciprocité (soit en cas d’échange, soit en cas d’accord pour le prix; dès que l’un a attiré l’objet cédé de son côté, le prochain entre en possession de son avoir). R. Aba ou R. Houna dit au nom de Rab: même un monceau de blé contre un monceau de blé situé ailleurs (dont on ne connaît pas le montant exact) pourra être acquis à titre d’échange. R. Eléazar dit au contraire: aux termes de notre Mishna, il est seulement question d’objets ''dont la valeur est fixée en argent''; c’est donc que l’on devra avoir établi l’estimation au moment de procéder à l’échange. L’avis de R. Houna est d’accord avec R. Yohanan, et celui de R. Eléazar est conforme à son opinion, car il est dit: ''Des frères associés, quoique soumis au droit de change, sont dispensés parfois de la dîme des animaux (Lv 27, 32); mais dès qu’ils doivent payer cette dernière, ils sont dispensés du droit de change''. Sur quoi R. Eliézer dit (114)J., (Sheqalim 1, 7): la dispense de la dîme d’animaux a lieu, lorsqu’avant de conclure l’association, deux frères s’étaient partagé les troupeaux provenant de l’héritage paternel selon leur valeur, en acquérant la moitié des chevreaux contre autant de boucs, ou la moitié des boucs contre autant de chevreaux (cette acquisition suscite la dispense comme plus tard l’association); mais s’ils ont partagé en 2 parts les animaux mêmes (au lieu de la valeur) en prenant chacun un même nombre de chevreaux et de boucs, c’est la répartition par héritage (non par voie d’acquisition), et la dîme est due. R. Yohanan dit: si même l’on a partagé selon le nombre des animaux, on peut les considérer comme provenant d’une acquisition, et ils sont dispensés de la dîme. Ainsi, il a été enseigné ailleurs (115)B., Bekhorot 56b.: ce qui a été acheté, ou obtenu en don, est dispensé de la dîme des animaux. Des frères associés, est-il dit, quoique soumis au droit de change, sont dispensés parfois de la dîme des animaux''; c’est vrai lorsqu’après avoir partagé l’héritage paternel ils se sont réunis en association; d’autre part, ''s’ils doivent payer cette dîme, ils sont dispensés du droit de change'', lorsqu’ils n’ont pas fait de partage pour leur patrimoine (restant de suite associés (116)''Donc, selon R. Yohanan, même sans partage par estimation, l'acquisition est dévolue à chacun, d'accord avec R. Houna; tandis que, selon R. Eléazar, la vente n'est réciproque qu'après l'estimation de chaque côté.''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. ריש פ' הזהב כל המטלטלין קונין זה את זה בין בתורת חליפין שהחליף אלו באלו כיון שמשך האחד קנה חבירו את שלו בכל מקום שהן בין בתורת דמים בכמה תתן לי את שלך בכך וכך וכן זה אומר בכמה תתן את שלך בכך וכך ונתרצו ומשך א' מהם נתקיימו הדברים:
אפילו צבור בציבורין. בין רב חונה ובין ר' לעזר לא פליגי בפירושא דמתני' דהכא דתרוייהו מפרשי כל הנעשה דמים באחר דקתני כל הנישום דמים הוא כדפרישית במתני' והיינו כל המטלטלין חוץ מן המטבע שאינו נקנה בחליפין והכא פליגי בדין חליפין דמטלטלין רב חונה סבר אין צריך לשומן כמה הן שוין ולידע ערכו של כל אחד ואחד אלא אפי' צבור בציבורין ואינו ידוע כמה הן שוין נקנין בתורת חליפין:
א''ל רבי לעזר לא שנינו אלא כל הנעשה דמים באחר בלבד. והיינו כל הנישום ומשמע דבר שהוא צריך לשום דמדקרי למטלטלין נעשה ונישום בדמים ש''מ דבעינן שומא בשעת חליפין ולידע כמה הן שוין אבל צבור בציבורין לא:
דתנינן תמן. בפ''ק דשקלים ופ' מעשר בהמה האחין השותפין שחייבין בקלבון כשחלקו בנכסי אביהן וחזרו ונשתתפו ואז חייבין בקלבון כשאר שני אנשים ששקלו שקל שלם חייבין ליתן קלבון להכרע:
פטורין ממעשר בהמה. דיהיה לך כתיב ולא של שותפות:
ושחייבין במעשר בהמה. דהיינו כל זמן שלא חלקו שאז חייבין במעשר בהמה כדאמרי' בבכורות יכול אפילו קנו מתפוסת הבית ת''ל יהיה מכל מקום:
פטורין מקלבון. שממון אביהן עדיין בחזקתו והוי כאב ששוקל ע''י בניו שפטור מקלבון:
אמר רבי לעזר והן. ודוקא שחלקו גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים דבהא אמרינן אם חזרו ונשתתפו אחר כך דהוו כשותפין ופטורין ממעשר בהמה דהואיל וחלקו בשומא זה כנגד זה לפי שוייהן ליכא למימר זה חלקו משעה ראשונה לכך וכשמת אביהם זכה זה בחצי הגדיים והתיישים וזה בחציין אלא דהוי כמי שקונה זה מזה בשומא שכנגדו והלכך הולדות שישנן בשעת חלוקה פטורין ממעשר בהמה משום לקוח והנולדים אח''כ פטורין משום שותפות:
אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים. אמרינן ברירה הוברר הדבר שזה חלקו של כל אחד משעה ראשונה ועדיין שם ירושה עליהן וכי חזרו ונשתתפו הדרא לה תפוסת הבית כבראשונה ולא הוי שותפות והולדות שישנן בשעת חלוקה אינן פטורין משום לקוח ולא העתידין לבא אח''כ פטורין משום שותפות:
ר' יוחנן אמר ואפי' חלקו גדיים כנגד גדיים. דס''ל האחין שחלקו כלקוחות הן דאין ברירה ובשעת חלוקה כמי שקונין זה מזה הן ופטורין ממעשר בהמה כדתנינן תמן בבכורות הלקוח פטור כדיליף התם מקרא דכתיב בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך וגו' מה בכור בניך אינו בלקוח ומתנה אף שורך וצאנך אינן בלקוח ומתנה ואם חזרו ונשתתפו הוי שותפין ופטורין ממעשר בהמה:
האחין השותפין. פירושא דמתני' נקט כדפרישית לעיל וסיומא דמילתיה דר' יוחנן היא וכלומר דהוי כדינא דמתני' ושמעינן מיהת דלר' יוחנן אפילו לא חלקו בשומא כמקח הוי וכדאמר רב חונה דסתם חליפין בלא שומא נקנין ור' אלעזר כשיטתיה דס''ל לא הוי מקח עד שישומו זה כנגד זה:
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מַה זוֹ בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה אַף כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בְּזוֹ אָלָה וּשְׁבוּעָה וְאֵין כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָּאן דְּאָמַר. מַה זוֹ בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה אַף כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה נִיחָא. מָּאן דְּאָמַר. זוֹ בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה וְאֵין כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה. לְגִילְגּוּל אַתְּ לָמֵד וְלִשְׁבוּעָה אֵין אַתְּ לָמֵד. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. 18a מַה זוֹ בְּאָמֵן וּבְאָמֵן. אַף כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָמֵן וּבְאָמֵן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. זוֹ בְּאָמֵן וּבְאָמֵן. אֵין כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָמֵן וּבְאָמֵן. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָּאן דְּאָמַר. מַזּוֹ בְּאָמֵן וּבְאָמֵן אַף כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָמֵן וּבְאָמֵן. נִיחָא. וּמָאן דְּאָמַר. זוֹ בְּאָמֵן וּבְאָמֵן וְאֵין כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָמֵן וּבְאָמֵן. כְּלוּם לָֽמְדוּ לְגִילְגּוּל שְׁבוּעָה אֶלָּא מִסּוֹטָה. לְגִילְגּוּל אַתְּ לָמֵד. וּלְאָמֵן אָמֵן אֵי אַתְּ לָמֵד.
Traduction
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source